פסק-דין בתיק ב"ל 3244-11-10

1.         לפנינו תביעת התובע להכיר בו כ"תושב ישראל". הנתבעת דחה את תביעתו זו משום שלא הוכיח כי מרכז חייו הינו בישראל, והוא עונה על התנאים הנדרשים להיותו "תושב ישראל " (מכתב דחייה מיום 26.10.10 צורף לכתב התביעה).

2.                  ואלו העובדות הרלבנטיות לעניין, בתמצית:

א.         לתובע אשרה לישיבת קבע בישראל (ע' 1 ש' 25-26, פרוטוקול 23.03.11).

ב.         התובע הינו פנסיונר ומקבל פנסיה מצרפת. כמו כן, מקבל התובע קצבת זקנה בשיעור של 8.1% מכוח סעיף 7 בפרק 2 לאמנת צרפת בהתאם לצבירת תקופת אכשרה עד ל-1/63 (בהיות התובע בן 27), המועד שבו עזב את ישראל.

ג.          ארבעה מחמשת ילדיו של התובע מתגוררים בצרפת.

ד.         ביום 8.02.09 נדחתה תביעה שהגיש התובע להכיר בו כ"תושב ישראל" (בל 11276/07, השופטת אורנית אגסי, להלן - פסק-הדין הראשון). וכך נפסק שם:

"... סיכומו של דבר ממכלול הנתונים והראיות שהציג בפנינו התובע עולה, כי התובע לא העתיק את מרכז חייו לישראל ופרק הזמן המשמעותי בו שוהה התובע בחו"ל לא מלמד על ניתוק הזיקה של התובע לצרפת...".

ה.         ביום 18.06.10 מילא התובע שאלון לקביעת תושבות- לחוזר מחו"ל (נספח א' לכתב ההגנה). בשאלון זה טען כי שב להתגורר בישראל בשנת 2005, לכל המאוחר.

3.         התובע טוען כי מכר את מרבית נכסיו בצרפת ורכש נכסים בישראל, לרבות דירת מגורים, וכי יש בידיו אסמכתאות לכך. התובע מוסיף כי פסק-הדין הראשון קבע, בין היתר, כי אין לייחס משמעות למכירת נכסיו בצרפת. משכך יש להתחשב בעובדה זו במסגרת הליך זה.  כמו כן רכש אחוזת קבר לו ולרעייתו בישראל, ובכך הביע כוונתו להשתקע בישראל, ולהיקבר בה בבוא העת. בעובדות אלו יש כדי ללמד כי הוא מעתיק אט אט את מקום מגוריו ונכסיו מצרפת לישראל, וכי כאן מרכז חייו.

4.         הנתבע טוען מנגד כי התובע ואשתו התגוררו תקופה ארוכה בצרפת. משכך על התובע מוטל הנטל להוכיח כי חזר לגור בתחומי ישראל. נטל זה לא הורם. מכלול הראיות שהוצגו בפני בית-הדין, ובפרט מסמכי ביקורת הגבולות, מלמדים כי מרכז חייו של התובע נותר בצרפת, ושם הוא שוהה רוב ימות השנה. הנתבע מוסיף כי קביעת תושבותו של אדם נלמדת ממכלול הנסיבות, וכי אין במגורים כשלעצמם כדי ללמד על היות התובע תושב, כל עוד לא נלווית אליהם כוונה לגור במקום דרך קבע. באשר למכירת נכסי התובע בצרפת, הרי שלא חל כל שינוי מהותי בעניין זה או בכלל מאז ניתן פסק-הדין הראשון בעניינו. לפיכך אין בעובדה זו כדי להשפיע על ההכרעה בהליך זה.

מיהו "תושב"?

5.         מעמדו של אדם כ"תושב ישראל" מהווה תנאי הכרחי לתחולת מרבית ענפי חוק הביטוח הלאומי ושל חוקים נוספים. הטעם להיזקקות לתנאי ה"תושבות" הינו כדלקמן:

"... תנאי התושבות בישראל כתנאי לתחולה של מרבית ענפי הביטוח לפי החוק מושתת, בין השאר, על הזיקה היציבה שבין המבוטחים לבין המדינה, זיקה שאין בה מהזמניות או מהארעיות, והיוצרת מחויבות של החברה כלפי המבוטחים בתחום הביטחון הסוציאלי... שיטת הביטחון הסוציאלי על-פי חוק הביטוח הלאומי מבוססת על שיטת ביטוח, המחייבת תשלום דמי ביטוח על-ידי המבוטחים או בעדם... לאור זאת, תנאי התושבות בישראל מבטיח גם תשלום נמשך של דמי הביטוח הלאומי ונשיאה בנטל הביטוח... לעומת זאת, הזיקה לישראל של מי שאינו תושב ישראל - על-פי אופייה - אינה יציבה וממושכת. כפועל יוצא מכך, אף משך תשלום דמי הביטוח הלאומי על-ידי מי שאינו תושב ישראל, אינו כמשך תשלום דמי הביטוח של תושבי ישראל..." (ההדגשות במקור- ד.פ) (עב"ל 386/99 דונייבסקי נ' המל"ל, פד"ע לז 696, עמ' 709, ניתן ביום 12.12.02; וההפניות שם).

המבחן העיקרי לפיו תבחן שאלת התושבות הוא מבחן מירב הזיקות:

"... נוכח רכיביו המגוונים של מבחן ה"תושבות" תיעשה פרשנות המונח "תושב ישראל" על בסיס המבחן העיקרי והוא- הדרישה לקיום מרכז חיים ומירב הזיקות לישראל... בהתאם, תיבחן זכאותו של אדם לקצבת זקנה על פי מבחן "מירב הזיקות" ולחלופין לפי זיקה או זיקות מהותיות "הקושרות יחיד למדינה מסוימת"..." (ההדגשות במקור- ד.פ, עב"ל (ארצי) 83/06 טייץ נ' המל"ל, סעיף 10 לפסק דינה של השופטת נילי ארד (כתוארה דאז), ניתן ביום 2.06.09).

באשר לתוכנה ומהותה של ה"זיקה" הנדרשת לקיום תנאי ה"תושבות" נפסק כי:

"... לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל... תשובה תבוא ממכלול הנסיבות... נדגיש רק זאת, ש בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש'בו הוא חי', ש'זה ביתו'..." (ההדגשות במקור- ד.פ , עניין דונייבסקי, ע' 710; וההפניות שם).

הנה כי כן, השאלה האם אדם הינו "תושב", אם לאו, הינה שאלה עובדתית באופייה והיא תיגזר ממכלול הראיות ונסיבות המקרה הנדון.

6.         מן הכלל אל הפרט